פסק-דין בתיק ת"א 22069-05-10

1.         התובע יעקב משיח יליד 1950 נפגע לטענתו בתאונת דרכים ביום 23.5.2002.

            התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 (להלן: חוק הפלת"ד).

            התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה ונקבעה נכות צמיתה בשיעור 37% (30% פגיעה בברך שמאל + 10% נכות נפשית), כמו כן הופעלה תקנה 15 כך שסה"כ נקבעה נכות בשיעור 55.5%.

            אין מחלוקת לגבי הכיסוי הביטוחי.

            אין מחלוקת כי קביעת המל"ל מחייבת בהתאם לסעיף 6 ב' לחוק הפלת"ד.

            הצדדים חלוקים בשאלת הנסיבות והחבות על פי חוק הפלת"ד, כאשר לטענת הנתבעת מדובר בפעולת טעינה, אשר מוחרגת מהגדרת "שימוש ברכב מנועי".

            כמו כן נטען כי גובה תגמולי המל"ל לעבר ולעתיד עולים על גובה הפיצוי גם אם תתקבל התביעה.

2.         במועד שמיעת הראיות נחקר התובע על תצהירו וב"כ הצדדים סיכמו טיעוניהם.

            התובע התייחס לנסיבות אירוע התאונה: "במסגרת עבודתי היה עלי לעבוד באיסוף גזם, היינו לנסוע לאורך הרחובות ולאסוף באמצעות מנוף המשאית את ערימות הגזם שהונחו ברחוב.

            ביום התאונה נסעתי והרמתי את ערימות הגזם באמצעות מנוף המשאית. בשלב מסויים בעת שהמשאית היתה בנסיעה, הבחנתי כי המשאית התמלאה וכי מספר ערימות גזם ו/או ענפים בלטו מהמשאית באופן שנוצר חשש כי חלק מהגזם או מהענפים יפלו לכביש ויגרמו לנזק או לתאונה.

            מסיבה זו עצרתי את המשאית לצד הכביש, יצאתי מתא הנהג ועליתי על ארגז המשאית בכדי לכסות בברזנט את ערימת הגזם וזאת כדי למנוע נפילת הגזם במהלך הנסיעה.

            יצויין, כי בכל אותה העת היה מנוע המשאית פועל.

            בעת שעסקתי בקשירת הברזנט על גבי ערימות הגזם, החלקתי לפתע מארגז המשאית ונפלתי על הכביש (להלן: "התאונה").(ראה סעיף 2 לתצהיר ת/1).

3.         במהלך החקירה הנגדית נדרש התובע לסדר הפעולות המדוייק עובר לנפילה והסביר כיצד נהג לעבוד עם המשאית והמנוף לאיסוף הגזם ברחובות העיר רמת השרון: "אני גמרתי לאסוף את כל האיזור שאני אספתי המשאית שלי היתה מלאה, נכנסתי למשאית ונסעתי. עמדתי בצד הלכתי וכיסיתי את המשאית עם הברזט, עליתי למעלה למשאית. כשעליתי למעלה למשאית לכסות עם הברזנט החלקתי ונפלתי למטה על הכביש."

(עמ' 8 לפרו').

התובע אינו יודע את הסיבה בגינה החליק ונפל, אך לא מצאתי להטיל דופי במהימנות גירסתו לעניין אופן קרות האירוע.

4.         בשלב הסיכומים טען ב"כ התובע כי התאונה ארעה בסיום הטעינה ולאחר שהחל בנסיעה ונאלץ לעצור על מנת לסדר את הכיסוי שעל גבי המשאית.

            לעניין הנזק, היפנה לתחשיב שהוגש, לשיעור הנכות ולעובדה כי התובע לא הצליח להשתלב חזרה במעגל העבודה חרף הליך שיקום ומכאן כי איבד לחלוטין את כושר ההשתכרות.

            ב"כ הנתבעת טוען כי הגרסה הראשונית שנמסרה מפי התובע מצביעה על פעולת לוואי של טעינה שאינה קשורה לשימוש ברכב או לנהיגה בו, מפנה לפסיקה ומבקש לקבוע כי אין המדובר בתאונת דרכים.